דלגו לתוכן המרכזי
פארמה וביוטכנולוגיה

ולידציית ניקיון בתעשיית הפארמה: מ־MACO ועד Visual Inspection

ולידציית ניקיון היא תנאי סף לעמידה בדרישות GMP. סקירה מעשית של חישוב גבולות שאריות, בחירת Worst Case, ושיטות דיגום מקובלות.

מאת יעל מזרחי

מהנדסת ולידציה, תעשיית הפארמה

פורסם בתאריך

עודכן בתאריך

9 דקות קריאה · 259 צפיות

למה ולידציית ניקיון קריטית?

שאריות חומר פעיל, חומרי ניקוי או מיקרואורגניזמים בציוד ייצור משותף עלולות לזהם את האצווה הבאה. רשויות — ה־FDA, ה־EMA ומכון התקנים — דורשות הוכחה מתועדת שתהליך הניקוי מסיר שאריות לרמה בטוחה.

חישוב גבול השאריות המותר (MACO)

הגישה המודרנית, על פי הנחיית EMA, מבוססת על ערכי PDE (Permitted Daily Exposure) טוקסיקולוגיים:

MACO = (PDE × MBS) / (SDD × SF)

כאשר MBS הוא גודל האצווה המינימלי של המוצר הבא, SDD המינון היומי המקסימלי שלו, ו־SF מקדם ביטחון. את התוצאה מתרגמים לגבול לשטח דיגום לפי שטח המגע הכולל של הציוד.

בחירת Worst Case

אין צורך לתקף כל מוצר — בוחרים מוצר ייחוס על פי שילוב של מסיסות נמוכה במי ניקוי, רעילות גבוהה וקושי ניקוי מוכח. מטריצת דירוג מסודרת חוסכת עשרות ריצות ולידציה.

שיטות דיגום

דיגום משטח (Swab) בנקודות הקשות לניקוי ודיגום מי שטיפה אחרונים (Rinse) משלימים זה את זה. חשוב לתקף את ה־Recovery של שיטת הדיגום עצמה — מקובל לדרוש שיעור החזר של 70% לפחות.

תגובות (0)

אין תגובות עדיין — היו הראשונים להגיב

    יש להתחבר כדי להשתתף בדיון

    התחברות